קיבוצניקים וספורט זה משהו שתמיד הלך טוב ביחד.
תמיד היינו השחיינים הכי טובים (טוב, לאיזה עירניק שלא קוראים לו רקנאטי הייתה בריכה מתחת לבית)
וגם בכדורסל ידענו לעשות צעד וחצי עוד לפני הצעד הראשון וקרענו כל קבוצה באזור ב-30 הפרש (כל עוד לא קראו לה מלכיה)
אבל ענף הספורט הפופולארי ביותר בקיבוצים, ובהפרש עצום, היה תמיד ההתחשבנות.
כל קיבוצניק ידע לשנן בעל פה את שמות החברים שהבריזו מגיוסים, שלא עזרו בצוותי החגים, או שסתם קטפו תפוחים קצת יותר לאט.
ממש כמו זוגות נשואים ספרנו אחד לשני תורנויות וציקצקנו בלשון כשראינו שX שוב לא הגיע לשיווק בהודים או לכיבוי שריפה בהר, אבל האמת היא שבפנים התמלאנו גאווה צדקנית עצומה.
ברוח הערך הקיבוצי-פולני העליון 'אם לא נסבול – איך נהנה', הרגשנו שתרומתנו לקולקטיב עולה ביחס ישר למס' מקטיני הראש, והיום כבר אפשר להודות שהדימוי העצמי שלנו חב להם חוב גדול.
המסורת היפיפיה הזאת נשמרה באדיקות גם כשהקיבוץ ידע ימים קשים, אבל בשבוע שעבר נפל דבר.
זה התחיל כמו עוד הודעה נואשת מעינב שמתחננת למתנדבים בבניית הסוכה בחד"א, ואני התייצבתי בהבעה מיוסרת כמתבקש מקדוש מעונה, אבל אז זה קרה.
אחד אחד התחילו אנשים להופיע. הטפטוף הפך למבול ולפני שהספקתי להגיד לעומר פלד "X שוב לא בא", מצאנו את עצמנו מוקפים בXXXXXXXXX, וכולם מגוייסים ומחוייבים וחבריים, ועוד כל מיני מילים שנגמרות ב'ים'.
ברגע אחד נושלנו מהילת הקדושה שלנו.
אז חברים, ביום ה' הקרוב ניפגש לסרט בסוכה המקשימה שבנו עשרות המתנדבים (יימח שמם) על מקלט חד"א.
אני מבקש בכל לשון של בקשה לא לעזור בהכנה או בחיסול . אם תקחו מאיתנו את המרמור והקיטורים – מה בדיוק יישאר?!….
השבוע בסינמה סוכה –
הקול בראש
סרט מצויר מקסים לכל המשפחה (שזה אומר שמבוגרים נהנים כי זה סרט מקסים, וילדים נהנים כי זה סרט מצויר…), שהביקורות פשוט מתעלפות ממנו. כמה מתעלפות?
בואו נגיד שמאז שהתחלנו להקרין פה סרטים לא היה לי קל כל כך למצוא ביקורות מהללות – כפי שאפשר להתרשם מהמדגם המצורף למטה.
נפגשים בסוכה ב- 19:30 לכיבוד קל
מתחילים ב-20:00
ביקורות על הסרט: