29.10.2001 – 13.9.1981

בן סיגלית ויהודה. נולד בכפר הירוק ביום ט"ו באלול תשמ"א (13.9.1981), אח צעיר לרעות. שמו השני – יעקב – ניתן לו על שם סבה של אמו.

כשמתן היה בן שנה עברה המשפחה לאלוני-אבא, ישוב קהילתי בעמק יזרעאל. בשנת 1984 נולדה אחותו עפרה, שמגיל צעיר הייתה קרובה אליו מאד, וחלקה עימו תחביבים וטיולים. שנתיים אחרי-כן עברה המשפחה לקיבוץ גונן, שם נולדו אחיו כרמל ואדר.

ההצטרפות לקיבוץ לא הייתה קלה עבור מתן, שהיה ילד ביישן ומסוגר, בעל אישיות ייחודית. הוא נקשר לחבר אחד מבני כיתתו, בארי שחר והחברות איתו נותרה אמיצה לאורך כל חייו של מתן.

מתן התחיל את לימודיו בבית הספר היסודי האזורי הגומא בכפר בלום, והמשיך בעמק החולה – בית ספר התיכון האזורי בכפר בלום. שיחק כדורסל כתחביב, ואף זכה במספר גביעים בטורנירים, אך לא העלה את התחביב לדרגת עיסוק שוטף. מתן אהב מוזיקה, ניגן בגיטרה ואף השתייך במהלך פרק זמן מסוים ללהקה.

מתן חיבב משחקי מחשב ודמיון ואהב לשקוע בקריאה – בעיקר בספרי מדע בדיוני. כמו כן, נמשך מאד למטוסים – קרא על הנושא ולמד אותו, כשהוא מטפח תקווה להגיע לחיל האוויר כטייס. בגיל 14, בגיל הנעורים, תקופת הסערות והמרדנות, החליט בעצה אחת עם הוריו על יציאה מהבית, ולמד תקופת מה בפנימיית 'נווה צאלים בהוד השרון, אך בגיל שבע-עשרה חזר הביתה, ניגש למבחני בגרות אקסטרניים בקרית שמונה, והצליח בהם היטב.

בנובמבר 1999 התגייס מתן לצה"ל, כשבידו רישיון נהיגה שקיבל ימים ספורים קודם לכן. חלומו, להיות טייס, התבדה עקב ניתוחים באוזניים שעבר בילדותו. מתן בחר להיות לוחם חי"ר והתגייס לפלוגת בני המשקים של הנח"ל. ההתאקלמות בצבא לא הייתה קלה, אך הוא מעולם לא ויתר לעצמו והצליח, גם בתקופות הקשות ביותר.

את חופשותיו חילק מתן בין הבית לבית חברתו, מגל, שהתגוררה בקרית שמונה. את החופשות אהב לבלות בנגינה בלהקה, בריקודים (תחום שהצטיין בו) ובבילויים שונים.

ביום י"ב בחשוון תשס"ב (29.10.2001) לפנות בוקר, בדרכו מבית חברתו בקרית שמונה בתום חופשה, איבד שליטה על הרכב, התהפך, התנגש בעץ אקליפטוס בצד הדרך ונהרג במקום בלי כאב וללא סבל. בן עשרים היה בנופלו. מתן הובא למנוחות למחרת בבית-העלמין בקיבוץ גונן. הותיר אחריו הורים, שלוש אחיות ואח.

מפקד היחידה כתב להורים:"…בנכם לא היה "עוד חייל בפלוגה". מספרים שהיה מהבולטים ביותר – בעיקר בזכות אופיו המיוחד, שמחת החיים הרבה שאפיינה אותו, המוטיבציה הגבוהה וחוש ההומור המפותח… מתן יחסר מאוד ביחידה, הן כאדם והן כלוחם…"

את מתן ברצוני לזכור כפי שהיה, ללא סילופים, שינויים ועריכות. את הריבים, את מעשי הקונדס, את העצב בעיניים. אבל גם את הנדיבות המדהימה שלו, את היכולת שלו לתת אהבה, ההתייחסות למוסיקה כדת, ואת היכולת שלו לאכול קילוגרם של פרה. כל אלו עשו את מתן מי שהיה, בן אדם…שאינו יותר איתנו.

עופרה